תפילין, דברי המהרל מפראג אודות משמעויותם

(7) ספר גבורות השם - פרק לט
והיו לאות על ידך ולזכרון בין עיניך וגו', וכן כתב בפרשת שמע ובפרשת והיה אם שמוע,

למדנו שאלו ארבע פרשיות נכתוב בתפילין, שמפני כי ביציאת מצרים עשה הקדוש ברוך הוא עם ישראל נסים ונפלאות מורים לך, כי שם ה' הוא השם המיוחד אשר עושה גדולות ונפלאות, השם הזה נקרא עליהם שמפני שהשם הקדוש נקרא עליהם לכך עשה עמהם נפלאות, לכך יש לכתוב דבר זה בתפילין,

 ויהיו התפילין מקושרין על האדם, להורות כי שם הגדול והקדוש נקרא עליהם שהרי עשה עמהם נפלאות, והיינו דכתיב (דברים כ"ט) וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך, ואמר רבי אליעזר (ברכות ו' ע"א) אלה תפילין שבראש. פי' כי תפילין מורים לך כי הם מיוחדים לשם המיוחד, שהרי בתפילין נזכר יציאת מצרים שהוציא אותם על ידי נסים, והשם המיוחד דוקא פועל נוראות ולפיכך ויראו ממך מפני גבורותיו ונוראותיו.
ומה שאמר רבי אליעזר: אלו תפילין שבראש, כי תפילין על הזרוע, שישראל דבקים בהקדוש ברוך הוא ולפיכך כתיב בהם וקשרתם. וזה החלוק שיש בין תפילין של יד ובין תפילין של ראש,
כי תפילין של יד הוא החבור והדבוק שיש לישראל אל הקדוש ברוך הוא, ומזה הצד אין יראה כי אם חבור ודבוק בו יתברך, שבמקום שיש חבור אין יראה.
אבל תפילין של ראש ששם אין קשור רק שהשם יתברך נקרא עליהם, ובמה שהשם נקרא עליהם הוא יתברך נבדל מהם שנקרא אלהי ישראל, ובמה שהוא אלהיהם הוא נבדל מהם, ובזה הצד יש יראה שראוי להיות ירא מן אלהי ישראל אשר לו הגבורה והבן זה:
ואלו ארבע פרשיות,
פרשה ראשונה: שהוא יתברך הוציא את ישראל כמו שנזכר בפירוש בפרשת קדש,
ופרשה שניה: שלא תאמר אף על גב שהוא בחר בישראל והוציאם ממצרים, זהו מצד החסד והטוב שהטיב הוא יתברך לישראל ואין זה דבר מוכרח להיות בדין, וכאשר הרג בכורי מצרים בשביל זאת היציאה שהוציא אותם, הרי שגם הכרחת הדין והחיוב מצד השם יתברך נותן זה, שאם לא כן רק מצד הרחמים ומצד החסד לא היה ראוי שיהרוג בשביל זה בכורי מצרים, אלא שגם כן בדין היה בחירת ישראל, ומאחר שבדין הוא יותר קיים נצחי דבר זה, כי דבר שהדין נותן אין השתנות לו כמו שהתבאר למעלה אצל ומשה היה רועה צאן יתרו כו' אחר המדבר עיין שם.
פרשה שלישית: שהוא יתברך נקרא אלהי ישראל ומייחד שמו עליהם כדכתיב שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד.
פרשה רביעית כי השכינה היא בישראל תמיד, ומחמת שהשכינה בישראל מנהיג אותם לטוב אם ישמעו ואם לא ישמעו בהפך זה מנהיג אותם, וזה נזכר בפרשה והיה אם שמוע, ופרשה זאת הוראה גמורה שהשכינה עם ישראל ואינם נמסרים למערכת השמים וזה ענין ארבע פרשיות שהם בתפילין.
ועוד כאשר תדע כי אלו ארבע פרשיות שהוא יתברך התחלת כל הנמצאים, לפיכך אמרה תורה:" קדש לי כל בכור פטר רחם" כמו שאמרנו למעלה, כי קדושת הבכור וכן כל הדברים שהם ראשית הם קדושים בשביל שהוא יתברך גם כן ראשית הכל, ולכך ראוי כל ראשית לקדושה. ואחר כך קדושת הבכורה מורה שיש ראשית הכל הוא השם יתברך, וזה מורה גם כן שמאתו יתברך נמצא הכל, שאם לא כן ולא היה הכל נמצא מאתו ח"ו, היה דבר מה קדמון כקדמותו ולא היה הוא יתברך ראשית הכל. ... מאתו סדר מציאות העולם, ופרשה רביעית והיה אם שמוע מורה שהוא יתברך מנהיג הכל, כמו שזכר בפרשה רביעית איך מנהיג אותם אם יעשו טוב, והפך גם כן אם יעשו רע ח"ו. ואלו שתי פרשיות, שמע ישראל שמורה שהוא יתברך אחד והוא מאחד כל הנמצאים במה שהוא יתברך אחד, וכמו שהוא מסדר את מציאותם ומאחדם כך מסדר הנהגתם ובשביל כך אלו שתי פרשיות סתומים ביחד בתפילין כי אלו שני דברים קשורים זה בזה לגמרי, וזה מוכח ומברר פרש"י ז"ל בסדר הפרשיות, ותו לא מידי, והבן הדברים האלו מאוד כי כלם הם ברורים מאוד. ואלו ארבע דברים הנזכרים בארבע פרשיות כלם הם ע"י ישראל שהשם יתברך התחלת הנמצאים, ובראשון הוא התחלה לישראל שהם נקראים בני בכורי ישראל, וכל הנמצאים הם נבראו בשביל ישראל. ולפיכך הכה השם יתברך התחלת מצרים שהם הבכורים בשביל ישראל כמו שנזכר בפרשה שניה. ומה שהוא יתברך מאחד ומקשר את הנמצאים הוא גם כן על ידי ישראל המקבלים אלהותו ואחדותו דכתיב שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, ועל ידי ישראל שהם אחד קשור הנמצאים עד שהם אחד, כי כולם מצורפים לישראל שהם עם אחד בארץ, וכן הנהגת העולם הוא ע"י ישראל לפי שע"י דרישת ישראל והנהגת ישראל מנהיג הכל וזה ידוע, לכך ראוי ישראל לפאר תפילין, של ארבע פרשיות. והבן הדברים האלו מאוד מאוד כי כאשר תבין אלו דברים לא יהיה ספק לך באמתות אלו דברים אשר נתבארו:
וצוה להניח אלו פרשיות בראש וביד כי שם ה' נקרא על ישראל, וכאשר תבין דברי אמת, תדע כי תפילין של ראש על הנשמה שהתחלת כחה בראש, ותפילין של יד תכלית כח הנשמה והראות פעולתה שהוא בעל חי מתנועע כי התנועה חיות האדם, ולשנים אלו הראש והזרוע כח התנועה דהיינו התחלת כח התנועה הוא מן המוח, כי התחלת כח התנועה הוא במצח, לכך כאשר ירצה האדם בתנועה מתנועע במוקדם מן הפנים תחלה כי שם כח התנועה וכמו שכח התנועה במוקדם מן הראש כך הזרוע מן האדם מקבל כח התנועה, נמצא כי המוח התחלת כח התנועה והזרוע הוא מקבל כח התנועה. לכך צותה התורה להניח תפילין בראש ובזרוע, להיות שם ה' על הראש ששם התחלת כח התנועה במה שהוא חי, ועל הזרוע כלי מקבל התנועה,
אמנם הנחתן ביד שמאל ולא בזרוע ימין. כי יד הימין קודם ואחר כך השמאל, ומאחר שיש תפילין על הראש ששם התחלת התנועה אין תפילין על הימין כי אם בשמאל שהוא סוף וגמר. נמצא כי זרוע שמאל גמר קבלת כח התנועה ושלימות הדבר בגמר שלו, לכך בזרוע שמאל דוקא שם יתן התפילין שהם שם ה', עד שיהיה שם ה' על התחלת התנועה שהוא החיים ובגמר:
ויש ארבע בתים בראש ובית אחד בתפילין של יד, וזה, כי כח התנועה שבאדם ראוי יותר להיות עליו שם ה' מן הכלי שמקבל כח התנועה, ולפיכך בתפילין של ראש כל פרשה מחולקת לעצמה, כי החלוק מורה על שמקבל שם ה' בבירור לגמרי, וזהו מורה על קדושה יתירה, אבל הזרוע שהוא כלי המקבל כח התנועה, אין ראוי למעלה זאת, כמו בראש ולפיכך הבית הוא אחד, כי חלוק הבתים לפי שמקבל הקדושה לגמרי קבול מבורר וניכר, ולכך כל בית ובית מיוחד וניכר בפני עצמו, אבל ביד אע"ג שהוא מקבל שם ה' אין קבלה לשם מבורר כל כך, ולפיכך אין שם חלוק בתים ואין זה קבול גמור, לכך כל הבתים נכללו כאחד לומר כי שם קבלת שם ה' קבלה בלבד לא בבירור, ולפיכך תפילין של ראש יותר קדושים מתפילין של יד. ותבין מה שאמרו חכמים (מנחות מ"ד ע"א) המניח תפילין מאריך ימים, וזה מפני כי הנחתן על הראש ועל היד שהוא מקבל כח התנועה שהוא החיים לכך מאריך ימים, והכל לפי הענין, מפני שכל דבר הוא ניכר ומבורר ע"י החכמה ובחכמה מבדיל בין דבר לדבר עד שהוא ניכר ומבורר,
ולכך התפילין שמונחים על המוח ששם החכמה והדעת, כל בית ובית בפני עצמו כי הקדושה לשם מבוררת ג"כ וניכר, אבל על הזרוע, אין שם חלוק בתים, מפני שאין הבירור וההכרה רק מצד החכמה ולא בזולת זה, ולכך על הזרוע הם בית אחד ואינם מחולקים, ודבר זה ג"כ דבר ברור אמת אין ספק בו:

ועוד דע, כי תפילין של ראש מפני שהם על התחלת כח התנועה והחיות, ובכל התורה בא לשון חיות בלשון רבים ולא יתפרדו לומר לשון יחיד, והטעם כי צריך שיתפשט החיות לכל האברים וכאלו היה החיות רבים, ומזה הטעם עצמו תפילין של ראש בתים מחולקים, כי מן המוח מתפשט החיות ומתהלך לכל הצדדין והתפילין שמניח לשם ג"כ בענין זה יש להם רבוי בתים, והם אחד כמו החיות שהוא אחד ובכחו הרבוי לכל האברים כמו שהתבאר.
אבל התפילין המונחים על הזרוע והוא הכלי המקבל כח התנועה, ואין זה דרך רבוי לכך תפילין של יד בבית אחד, והבן זה היטב ג"כ והוא דבר אמת ברור. ועוד מצד אחר ראוי שיהיו תפילין של ראש מחולקים, כי התפילין של ראש מונחים על מקום מחולק בין ימין לשמאל, לכך התפילין של ראש מחולקים לארבע בתים שנים בימין שנים בשמאל.
ומזה תבין מה שאמרו בברייתא במסכת מנחות (ל"ד ע"ב):" קדש והיה כי יביאך מימין שמע והיה אם שמוע משמאל", חלקו הפרשיות לצדדין מזה הטעם, כי עיקר ארבע פרשיות של תפילין מחולקים לפי מה שהם מונחים על חלק הצדדים, ולאפוקי תפילין של יד, שאינם מונחים על חלק הצדדין הם אחד ודבר זה ג"כ אמת ברור.
ולקמן יתבאר בענין תפילין קצת בסגנון אחר והכל דרך אחד. ובפרשת קדש כתיב ולזכרון בין עיניך ובפרשת והיה כי יביאך כתיב ולטוטפות בין עיניך, והטעם שכתוב בפרשה קדש ולזכרון בין עיניך הוא כמו שכתוב בפרשת זאת זכור את היום אשר יצאתם, כי אצל קדושת הבכור' שייך מדת זכירה והבן זה מאוד. ולשון לטוטפות הוא לשון תכשיט הנתון בראש, כדמוכח בפרק במה אשה יוצאה (שבת נ"ג ע"ב) וצוה הכתוב שדבר זה שהוא יציאת מצרים, שיהיה נחשב לתכשיט של כבוד לאדם שאין כבוד יותר, ודברים אלו הן דברים ברורים מאוד ועוד בפרקים הבאים יתבאר מזה. ובמדרש שמות רבה בפרשת בא (פר' י"ט) קדש לי כל בכור, כשם שעשיתי יעקב בכור שנא' בני בכורי ישראל וכך אני עושה למלך המשיח בכור שנאמר אף אני בכור אתנהו, כך קדש לי כל בכור כשם שבראתי את העולם ואמרתי להם לזכור את השבת כך היו זוכרים את הנסים שעשיתי לכם וזכרו ליום שיצאתם משם שנאמר זכור היום אשר יצאתם:

למקורות נוספים:
 סרטון 

מהי בדיקת מזוזה ותפילין

תפילין הסב, רבינו תם, בדיקת תפילין

תפילין שנפסלו ועוד

פרטי הלכות ייצור תפילין

האות ש' בבית של ראש

תפילין בשבת, חינוך לקטן

ראה  ערך "תפילין" אנציקלופדיה יהודית באתר דעת.