על סדר אותיות אלף בית

• אותיות העברית – לשון הקודש
  
• האם יש משמעות לסדר אותיות האלף בית ?
  
• האם יש משמעות לשמות האותיות ?
  
• האם יש משמעות לצורת האותיות ?
  
• מה פירוש אות פשוטה לעומת אות כפופה?
  
  מומלץ גם לדפדף בספר הצבעוני -רגלו של גימל כאן באתר בקישור הבא:רגלו של ג'.
  
  כל הורה מתחיל יודע לומר לבנו: "השכלה זה אלף בית". מסתבר שהדברים רמוזים כבר באותיות האלף בית ובשמותיהן.
  הגמרא במסכת שבת דף ק"ד. מביאה סיפור בארמית, ולהלן תרגומו: באו דרדקים היום לבית המדרש ואמרו דברים שאפילו בימי יהושע בן נון לא נאמרו כמותם:(ניתן גם להיכנס כאן לרגלו של גימל.)
  "אלף בית= אלף בינה", כלומר האות "אל"ף" והאות "בי"ת" "מצלצלות" ברקע כהנחיה: למד בינה. הסבר: "אל"ף" - מלשון אילוף, אולפן (מקום לימוד) ו"בי"ת" – היא האות שבה גם מתחילה המילה בינה.
  הדבר הראשון שאנחנו למדים מכאן הוא אפוא שסדר האותיות בעברית, הוא עצמו מלמד אותנו חוכמה. "זה ממש -אלף בית"... ומה אחר כך ?–
  גימל דלת. מה הם מייצגים? ובכן, כך מופיע שם בהמשך הסיפור: "גימ"ל דל"ת – גמול דלים". גם כאן שמותיהן של האותיות וצירופן בסדר הזה דווקא, רומז לחובתנו לגמול חסד עם הדלים.
  כך אנו נוכחים לראות כי באותיות העברית, כשלעצמן, ובסדר שהן ערוכות, כבר רמוזים הערכים הבסיסיים שלנו: למד חוכמה וגמול חסדים.
  אכן מרתק, אך מה זה קשור לכתיבת סת"ם?
  הגמרא ממשיכה שם את סיפור הדרדקים: " מאי טעמא פשוטה כְּרָעֵיהּ דגימ"ל לגבי דל"ת. (מדוע רגל ה"גימ"ל" מושטת כלפי ה"דל"ת"?) שכן דרכו של גומל חסדים: לרוץ אחר דלים. זו אם כן הסיבה שיש לכתוב בכתיבת סת"ם את האות ג , כך שרגלה השמאלית מופנית קצת כלפי מעלה, שהרי זוהי צורת הרגל בריצתה....
  בהמשך דבריה שם ממשיכה הגמרא ומסבירה: מאי טעמא פשוטה רגלו של הדל"ת [ אחורה, לכיוון הגימ"ל]? כדי שיוכל הגומל, להשיג את הדל בקלות ובהסתר ... וגם כאן מתבקשת המסקנה מבחינת כתיבת הסת"ם: שאת האות ד' יש לכתוב כך שרגלה תהיה נטויה מעט ימינה.
  ומדוע יש לדל"ת עקב אחורי בצדה הימני העליון? ממשיכה הגמרא ואומרת: כך מתאפשר לתת צדקה לעני בצנעה (לשים לו סל על העקב), מאחוריו: כדי לא לבייש את הדל ... במילים אחרות: מתן בסתר.
  ובהמשך שם: אותיות ה' וו': זהו שמו של הקב"ה, המבטיח שאם עשית את א.ב.ג.ד. הרי תקבל ז.ח.ט.י –ראשי תיבות של המילים הבאות אחרי כן ברשימה: זן אותך, חן אותך , מיטיב לך, נותן לך ירושה וקושר לך כתר לעולם הבא...
  מ' פתוחה, ם' סתומה – כנגד מאמר פתוח ומאמר סתום, כלומר עלינו לדעת כי ישנם דברים שהם "סתומים" מפנינו.
  נו"ן כפופה, ן פשוטה - נאמן כפוף, נאמן פשוט. "פשוטה" משמעו פושטת רגלה לכוון מטה. יש נאמנים כפופים ויש נאמנים פשוטים-וד"ל.
  ס' ו-ע': סמוך עניים - שוב: הדגשת הערך של גמילות החסדים.
  פ' כפופה ף' פשוטה : פה פתוח ופה סתום: חשוב מאד לפעמים...
  צ' כפוף ץ' פשוט: " צדיק כפוף , צדיק פשוט.-יש ויש.
  מהי אות פשוטה? זוהי האות הסופית, אבל במקורותינו המונח "אות סופית" לא נמצא.
  הייתה תקופה, שבה עדיין לא נקבע אם אותיות אלו צריכות להיכתב בסוף המילה או באמצעה, ולכן בחרו במינוח "כפופה" או "פשוטה" – מינוח שעניינו צורת האות ולא מיקומה במילה. "פשוטה", אם כן, פירושו: פשטה רגלה המכופפת, כמו למשל ך' לעומת כ'.
  ניתן למצוא בנביאים שימוש כזה בספר ישעיהו כתוב: לםרבה המשרה-ם סתומה באמצע המילה.
  ישנו מקום אחד בתנ"ך שבפסוק אחד מופיעות כל אותיות הא' ב' כולל האותיות הפשוטות-הסופיות. בספר צפניה פרק ג' פסוק ח':לכן חכו לי נאם ה' ליום קומי לעד כי משפטי לאסף גוים לקבצי ממלכות לשפך עליהם זעמי כל חרון אפי כי באש קנאתי תאכל כל הארץ".
  
  ואשר לעניין כתיבת הסת"ם: ההלכה היא שרגלה של נון סופית צריכה להיות קצרה מרגלה של כ' סופית, כי אורכה של הרגל צריך להיות ביחס מתאים לרוחב בסיסה של האות ה"כפופה" וכידוע מושב ה"נו"ן", כלומר הבסיס שלה, קצר יותר. הניסוח של ההלכה הוא: "הפשטה של מושבהּ", כלומר הבסיס של האות נקרא מושב, ובאות ה"פשוטה" נעשית הפשטה של זווית הבסיס.
  עוד בעניין מדרשי אותיות ראה כאן באתר -רגלו של ג'.
  
  למשוב לקוחות קודמים