|
מה עושים עם שאריות קלף? קיימות בקלףמה עושים עם שאריות קלף. קיימות בקלף מידי פעם, נערים שואלים אותי, האם לצורך הכנת בתים מעור לתפילין או קלף לספר תורה ומזוזות , שוחטים פרה או שור? התשובה שלי לאותו נער השואל בהתרסה, שאת השניצל והסטייק הוא עצמו אכל ולא נשאר ממנו דבר מלבד העור שהפך לספר תורה או תפילין וכדומה... ולגוף השאלה והנושא החשוב של קיימות. ההלכה היא שכותבים על גבי קלף מעור של בהמה המותרת באכילה על פי ההלכה. העורות צריכים לעבור תהליך עיבוד לשם קדושת הקלף, כלומר צריך שיהודי יהיה נוכח בתהליך העיבוד ויאמר בפיו שהעורות האלו מיועדים לשימושים הנ"ל. נוסח ההקדשה צריך להיות מובנה במילים, כך שקדושת הקלף תחול רק על מה שיש בו צורך. מאחר ויריעת קלף העשויה מעור הגב של עגל, אינה 'מלבנית' כראוי ליריעת קלף, ממילא ישנו תהליך של חיתוך העור/הקלף, כך שנוצרים שוליים עודפים. שוליים אלו מושלכים לפח או ניתנים לכל המעוניין ללא תמורה. חלק מעודפים אלו משמשים לצורך הכנסת פרשיות התפילין כשהן כרוכות בחתיכות קלף. וחלק ניתן לסופרים מתלמדים לצורך כתיבת אימון בסת"ם. כאמור, אין בעודפי קלף אלו כל קדושה , מאחר ובזמן עיבוד העור כבר הוצאו קטעים אלו מכלל הגדרתם כקלף לשימוש של קודש. קדושת הקלף תחול רק אם סופר הסת"ם החל לכתוב דבר קודש ביריעה, אחר שקידש את כתיבתו ואמר:" הריני כותב לשם קדושת ספר תורה" (או מזוזה וכדומה) לאור זאת, יריעה של ספר תורה או תפילין או מזוזה וכדומה, שכבר כתבו עליה אפילו במקצתה, כבר חל עליה קדושת הספר או המגילה או המזוזה ולכן לא ניתן לעשות כל שימוש ביריעה זו אפילו אם נותרו בה עמודות לא כתובות. במקרה כזה אין כל אפשרות לעשות בה שימוש משני כזה או אחר מלבד גניזת הקלף במקום מיוחד כפי שגונזים ספר תורה או מזוזה פסולה.     |
 פרשיות של יד כתובות על קלף מגילת קלף ובה ארבע פרשיות של 'יד' כרוכות בחתיכת קלף ארבע קטעי פסוקים פרשיות 'ראש' על קלף וכרוכים בחתיכות קלף מקבץ של בתי תפילין של ראש עשויים מעור כבש |