|
תפילין בשבת למה לא מניחיםלמה לא מניחים תפילין בשבת ומה משמעות הדבר?הגמרא במסכת מנחות דך לו: מביאה שני מקורות לפטור מהנחת תפילין בשבת. ראשית, מהפסוק בשמות יג' פסוק י', בסוף פרשיית קדש (הפרשייה הראשונה בתפילין) ושמרת את החקה הזאת למועדה מימים ימימה". מימים ולא כל ימים- פרט לשבתות וימים טובים דברי ר' יוסי הגלילי ומיד מופיעים דברי ר' עקיבא בברייתא האומר: "יכול יניח אדם תפילין בשבתות ובימים טובים? תלמוד לומר: "והיה לאות על ידך ולטוטפת בין עיניך" יצאו שבתות וימים טובים שהן גופן אות'. רש"י על הדף גורס 'שהן עצמן אות: בין הקב"ה לישראל דכתיב (שמות לא פסוק יג)- כי אות היא וגו' המילה אות ביחס לשבת מופיעה בשמות פרק לא פעמיים. הן במקור האמור והן בפסוק יז': '...ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם'. מדוע רש"י בחר דווקא באופציה הראשונה? האם יש לכך משמעות? לטעמי, יש לכך משמעות חשובה. בבחירה זו של רש"י מופיעה בהמשך (כדבריו וגו'..) מילת מפתח. המשך הפסוק: " כי אות היא ביני וביניכם לדרתיכם לדעת כי אני ה' מקדשכם. לכאורה המילה 'לדעת' מיותרת, או חסרת חשיבות. רש"י כנראה חש בכך ובפירושו לחומש הוא אומר: " לדעת האומות בה כי אני ה' מקדשכם". כלומר השבת יש בה ענין להודעה לאומות העולם שה' מקדש את עמו. מסתבר שזו גם אחת מכוונות מצוות התפילין (של ראש) כפי שהגמרא במנחות לה: מביאה בדברי ר' אליעזר הגדול על הפסוק בפרשת כי תבוא פרק כח פסוק י': "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך"- אלו תפילין שבראש. ואם כן המסקנה המוארת בדברי רש"י היא שיש כאן זהות כוונות. הן בהנחת תפילין והן בשמירת שבת ישנו סימן ואות, אך בשני המקומות תכלית האות זהה: התייחסות לאומות העולם. ולכן דווקא הפסוק הראשון נבחר ע"י רש"י כי כאן הקשר יותר מהותי כאמור. הוכחה מעשית לתכלית זו של הנחת תפילין, נראית מההלכה שאת הפרשיות גוללים מהסוף להתחלה ומכניסן לבית של יד, כך שההתחלה תהיה מופנית כלפי העומד מול המניח דווקא וכן בסדר הכנסת הפרשיות בבית של ראש, מימין לשמאל של המסתכל על המניח ולא כלפי ימינו של המניח. הכל עשוי כך שיראו כל עמי הארץ את הזיקה : "כי אני ה' מקדשכם " את משמעות התכנים הנמצאים בפרשיות שהינן: הארץ המובטחת , העם הנבחר, וקיום המצוות עליה. ולכן כאמור אין צורך בתפילין בשבת כי שביתתנו מביאה לעולם את אותם דברים שהתפילין עושים בימות החול.     |