|
מזוזה ומיסטיקהמזוזה = קמיע?!הרב נתנאל אריה: המזוזה ותפיסות מיסטיות והשפעתן הרוחנית (ערוך מתוך שיחה בפני תלמידים בישיבת הגולן) בעקבות התופעה השגוייה, המייחסת למזוזה כוחות של קמיע, יציאה ממיצרי המאגיה בספר שמות בפרשת בא, מתוארים הימים האחרונים של עם ישראל בארץ מצרים הטמאה ומלאת הכשפים. אם נתבונן בעין בוחנת, נוכל לדלות כיוון רוחני והדרכה חשובה ועקרונית באשר לכוחות אלו, בהתמודדות שלנו עם כיוונים דומים להם כיום. לפני יציאתם מצווה הקב"ה את עם ישראל על קורבן פסח, ובנוסף מצווה לעשות מספר פעולות, שיגנו ויצילו מהכוח המשחית במכת בכורות. (ג) דַּבְּרוּ אֶל כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בֶּעָשׂר לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְיִקְחוּ לָהֶם אִישׁ שֶׂה לְבֵית אָבֹת שֶׂה לַבָּיִת: (ו) וְהָיָה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ כֹּל קְהַל עֲדַת יִשְׂרָאֵל בֵּין הָעַרְבָּיִם: (ז) וְלָקְחוּ מִן הַדָּם וְנָתְנוּ עַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת וְעַל הַמַּשְׁקוֹף עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר יֹאכְלוּ אֹתוֹ בָּהֶם: (יב) וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּלַּיְלָה הַזֶּה וְהִכֵּיתִי כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים אֲנִי ה': (יג) וְהָיָה הַדָּם לָכֶם לְאֹת עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר אַתֶּם שָׁם וְרָאִיתִי אֶת הַדָּם וּפָסַחְתִּי עֲלֵכֶם וְלֹא יִהְיֶה בָכֶם נֶגֶף לְמַשְׁחִית בְּהַכֹּתִי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם: (שמות יב) על עם ישראל הוטל לשחוט את קרבן הפסח, ואת דם הקורבן למשוח על המשקוף ושתי המזוזות. פעולה זו תגרום שהקב"ה יפסח על בתי בני ישראל, בשעה שבכורי מצרים יפגעו. אם כן, חג הפסח לכאורה אינו רק כריתת ברית וחיבור לרבש"ע, אלא גם שמירה והצלה באופן בלתי מוסבר. פירושו של ה"מגיד מישרים" (ישנו ספר קדוש הנקרא "מגיד מישרים", זהו ספר בו כתב מרן הב"י גילויים והדרכות שזכה להם מפי "מגיד", המתועדים בתאריך מדוייק של קבלתן! אפשר שזה מפי מלאך כפשוטו, ואפשר שזו התנוצצות נשמתו, על כל פנים, זהו ספר קדוש ונדיר מסוגו. ל"מגיד" ישנן שאלות חזקות בפשט התורה. לעיתים התשובות הן על דרך הפשט, ובדרך כלל הן על דרך הסוד. זהו ספר שכדאי להציץ בו לפעמים. ) בפרשתנו שואל המגיד את הבית יוסף בארמית- שלוש שאלות בעניין נתינת הדם: ומאי דקשיא בפסוק: "וראיתי את הדם ופסחתי עליכם" (שמות יב, יג) אמאי איצטריך ... ובתרגום לעברית: ה"מגיד" שואל: 1. מדוע צריך הקב"ה אות וסימן, והרי הכל גלוי וידוע לפניו? 2. גם אם תאמר שהאות אינו נצרך לקב"ה אלא למלאכי המשחית, מדוע על כל פנים הסימן הינו כלפי פנים ולא כלפי חוץ. הרי כך רק מי שנמצא בתוך הבית רואה את האות? 3. מדוע להשתמש בסימן מוות כאות של חיים?! עונה על כך המגיד: (בארמית) ובתרגום לעברית: אומר המגיד שהשאלות - הן הן התשובה. רבש"ע איננו זקוק לאותות וסימנים, הסימן נועד לעם ישראל עצמו: "והיה הדם לכם לאות על הבתים". הסימן הוא בעצם גילוי של האמונה והביטחון שלנו בריבונו של עולם. עם ישראל מאמין שציווי ה' מציל גם אם הוא אות של מוות! אם רבש"ע אמר שאות של דם מציל חיים - כך יהיה. באמת דם הינו ביטוי לכוח החיים כמו גם למוות, תלוי כיצד תופסים אותו... המצווה היא שפועלת באדם. אין זה מעשה הפועל באופן מיסטי על מלאך המוות, אלא יש כאן תהליך רוחני ונפשי הדרגתי שעם ישראל עובר. מי שמוכן לקשור את אלוהי מצרים במשך ימים בביתו, לשחוט את הפולחן המצרי, ולא להתחשב בכל הגורמים הסביבתיים המאיימים, מוכיח שהוא בן חורין אמיתי, הקשור ברוחו לא-לוהי אמת. חירותו המעשית הינה רק עניין של זמן. לא כוחות מאגיים פועלים כאן, אלא האדם שם את עצמו במקום בו הוא זכאי להצלה. זה בדיוק מה שאומרת התורה: "והיה הדם לכם לאות על הבתים". מזוזה - בין נגלה לנסתר במהלך הדורות דבר זה מחבר אותנו לעימות שבין שתי מערכות חשיבה מוכרות וקוטביות, גישות שהתמודדו איתם חכמי כל הדורות עד ימינו. צורת חשיבה ראשונה היא חשיבה לוגית ראציונלית, המבינה כי ישנו ביקום סדר של הנהגה חוקית פיזית ורוחנית, בו ברור לאדם מה תפקידו ואחריותו. ברור לאדם שיש לו כוח ואחריות לפעול במציאות, ומעשיו הם הקובעים את עולמו. מאידך ישנה צורת חשיבה, או ליתר דיוק תפיסה, שכוחות מאגיים ומיסטיים מקיפים ופועלים במציאות. האדם אינו מבין כיצד הם פועלים, אך מקבל שישנה דרך להתמודדות איתם, ושפעולה מסוימת, גם אם אינה מהותית או לוגית, תעזור. הוא ייתן שמות, ומישהו יעשה חשבון אם קיימת בין בני הזוג התאמה. הוא יעשה פעולות כלשהן, והן יהוו סגולה לכך שהאדם יהיה בריא ומאושר יותר, או יביאו להצלחה בחיי הנישואין וכדומה. אלו הן שתי דרכים קוטביות. אחת המצוות בה מתבטאות שתי הגישות אצלנו באופן היכול להראות את הגיחוך והזרות שבגישה מסוימת, היא מצוות מזוזה. הבה נבחן בקצרה את מה שאנו יודעים על מצוות מזוזה. מן המקובלות הוא שהמזוזה שומרת על הבית. דבר ראשון שעושה יהודי, גם אם אינו שומר תורה ומצוות, בהיכנסו לביתו החדש, זה להתקין מזוזה, שהרי זו "סגולה בדוקה" לשמירה. אף השם ש-די הנכתב על המזוזה הריהו ראשי תיבות שומר דירת ישראל ("כלבו" ונזכר כבר בזוהר בכ"מ) וכן "מזוזות" ביתך ראשי תיבות "זז מוות" (תיקו"ז ורקאנאטיי לפרשת בשלח) ועוד הרבה כיוצ"ב. התבוננות במנהגי ישראל כאלף שנים אחורה מעלה דברים מפליאים, בעיקר בארצות אשכנז - בצרפת ובמגנצא. אם נפתח ספרי פסיקה העוסקים בהלכות מזוזה - לדוגמא: רש"י בספר הפרדס (סי' רפ"ה), או תלמידו ר' שמחה במחזור ויטרי (הוצ' ירושלים עמ' 648), ר' אליעזר ממיץ בספר היראים (בסימן ת') ותלמידו הראבי"ה (בהל' מזוזה) - נראה דברים זרים. בימינו כותבים רק עשרים ושתיים שורות של פרשיות "שמע" "והיה אם שמוע", ומאחור בגב המזוזה יש מוסיפים את השם ש-די. ויש המוסיפים גם את הכיתוב: "כוזו במוכסז כוזו", שהן האותיות המקדימות לשם: ה' א-להינו ה' (אחד). (ישנם הסברים שונים למנהג זה. אחת ההשערות היא שזה השתמר מתקופת גזירות היוונים, שאסרו לשים מזוזה, וכתבוהו לזכר. עיין בס' "יסוד המשנה ועריכתה" של הגר"ר מרגליות). אך ברא"ם ממיץ ובדברי הראבי"ה בהלכות מזוזה, אנו מוצאים דברים מבהילים. יש שם הוראות לכתיבה במזוזה מיני שמות קדושים, שמות מלאכים וציורי חותמות של מלאכים. שינויים אלו אינם בגב הקלף אלא בחלקו הקדמי! זה עולם אחר. הם אמנם מציינים שהכיתוב נעשה רק לתוספת שמירה, ושאינו עיקר המצווה. על כל פנים זה מדהים! הרמב"ם במצוות מזוזה אולם, אצל הרמב"ם נמצאת רוח אחרת. כך הוא כותב בהלכות מזוזה פרק ה' הלכה ד': 'מנהג פשוט שכותבים על המזוזה מבחוץ כנגד הריוח שבין פרשה לפרשה ש-די, ואין בזה הפסד לפי שהוא מבחוץ. אבל אלו שכותבין מבפנים שמות המלאכים, או שמות קדושים, או פסוק, או חותמות - הרי הן בכלל מי שאין להם חלק לעולם הבא! שאלו הטפשים לא די להם שבטלו המצוה, אלא שעשו מצוה גדולה שהיא יחוד השם של הקב"ה ואהבתו ועבודתו כאילו הוא קמיע של הניית עצמן, כמו שעלה על לבם הסכל, שזהו דבר המהנה בהבלי העולם...' על פי המשנה בסנהדרין בסוף פרק י"ב כותב הרמב"ם בהלכות עבודת כוכבים פרק י"א הלכה י"ב דברים דומים: 'הלוחש על המכה וקורא פסוק מן התורה, וכן הקורא על התינוק שלא יבעת, והמניח ספר תורה או תפילין על הקטן בשביל שיישן - לא די להם שהם בכלל מנחשים וחוברים, אלא שהן בכלל הכופרים בתורה, שהן עושין דברי תורה רפואת גוף, ואינן אלא רפואת נפשות, שנאמר ויהיו חיים לנפשך. אבל הבריא שקרא פסוקין ומזמור מתהילים, כדי שתגן עליו זכות קריאתן, וינצל מצרות ומנזקים - הרי זה מותר.' בחלק מספרי התהילים יש מדריך סגולות: פרק לחשישת עין ימנית, פרק לחשישת עין שמאלית וכדומה. על כך אומרת הגמרא, לפירוש הרמב"ם, שמי שלוחש על המכה - אין לו חלק לעולם הבא! לקחת מצווה גדולה שמשמעותה גילוי אמונה וייחוד ה' - שהרי כתוב בה פרשת 'שמע' ופרשת 'והיה אם שמוע' דהיינו קבלת עול מלכות שמיים וקבלת עול מצוות - ולהפוך אותה לקמיע של שמירת גופנו?! זה ההיפך הגמור ממטרת המצווה. באה המצווה ומבקשת להעלות אותך למעלה, ואתה מוריד את עניינה כלפי מטה. וכי הרמב"ם לא מכיר בכך שבמזוזה בציצית ובתפילין נבראים מלאכים המצילים את האדם מן החטא? כן, הוא מכיר, רק שהוא מסביר את זה אחרת. זה לשונו בהלכות מזוזה פרק ו' הלכה י"ג: 'חייב אדם להזהר במזוזה מפני שהיא חובת הכל תמיד. וכל זמן שיכנס ויצא יפגע ביחוד השם שמו של הקדוש ב"ה, ויזכור אהבתו ויעור משנתו ושגיותיו בהבלי הזמן, וידע שאין דבר העומד לעולם ולעולמי עולמים אלא ידיעת צור העולם, ומיד הוא חוזר לדעתו והולך בדרכי מישרים. אמרו חכמים הראשונים: כל מי שיש לו תפילין בראשו ובזרועו, וציצית בבגדו, ומזוזה בפתחו - מוחזק הוא שלא יחטא. שהרי יש לו מזכירין רבים, והן הם המלאכים שמצילין אותו מלחטוא. שנאמר: חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם'. כלומר, המלאכים הסובבים את האדם אלו הם כוחות נשמתו. ככל שאדם עושה טוב כך ניתן לו כוחות גדולים יותר להמשיך בכך (עיין ב"אבן שלמה" לגר"א פ"ז). כוחה של המזוזה בהזכירה לאדם שיש רבש"ע, שהוא נכנס לבית יהודי, נכנס לטריטוריה של קודש! זכורני נסיעה בה הייתה איתנו קרובת משפחה, אישה פשוטה. היא סיפרה לנו שאמרה לבנה לשים בביתו מזוזה, ושכך יהיה לפחות משהו יהודי בבית... שאלתי אותה: למה שישימו מזוזה? ענתה לי: מה זאת אומרת, המזוזה שומרת על הבית! הוספתי להקשות: כיצד מזוזה שומרת על הבית? כך ענתה לי: מה זאת אומרת כיצד? הרי כתוב שם בקצרה את כל התורה כולה, לא?! אני אינני שומרת כל כך שבת, וגם אינני מתפללת מתוך סידור, אבל אני כל לילה עומדת ליד המזוזה, ושם נושאת את תפילותיי ב"קו ישיר לשמים"... שם רבש"ע נמצא, שם כל התורה כולה. כך ענתה, בפשטות. לא כוח מיסטי שפועל, אלא יש שם תורה, קבלת עול מלכות שמיים, קבלת עול מצוות, "שמע ישראל", שמותיו של רבש"ע - יסוד אמונת ישראל נמצא כאן על מפתן ביתי, ואני צריך להיזכר בזה. מספרים שהחזו"א לא היה מנשק בדווקא את המזוזה, אלא היה עוצר, מתבונן וממשיך (עיין יו"ד רפה, ב ברמ"א). מצוות מזוזה היא מצווה של ייחוד ה'. כשאני יוצא מהבית, אני צריך לזכור מהיכן אני בא, ולאן אני הולך. כשאני נכנס אני צריך לדעת שיש כאן בית יהודי, וכיצד מתנהגים בו. שומר דירת ישראל לכאורה, בניגוד לכל האמור לעיל, ניתן למצוא הרבה מקומות בחז"ל, בם נראה שעניינה של המזוזה באמת לשמור על האדם. אנו מכירים את המסופר במסכת עבודה זרה (יא, א) על אונקלוס שכבני אצולה רבים בתקופתו התקרב ליהדות והתגייר. הקיסר הרומאי שלח אחריו כמה משלחות להחזירו. אך אונקלוס הצליח לשכנע את כולם בדרכים שונות. לבסוף שלח לו משלחת נוספת, אך ציווה אותם שלא ידברו עמו דבר, אלא רק יביאוהו. כשהגיעו אליו אחזו בו והלכו איתו, כשהגיעו לפתח היציאה הניח ידו עליה וחייך. שאלוהו: מה זה? אמר להם: מנהגו של עולם - מלך יושב מבפנים ועבדיו שומרים אותו מבחוץ, אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא עבדיו יושבים מבפנים והוא שומרם מבחוץ! כיון שראה הקיסר כך, לא הוסיף לשלוח עוד אחריו... כיוצא בזה מובא בגמרא מנחות (לג, ב) שהטעם למיקומה של המזוזה בטפח הסמוך לרשות הרבים, לדעת חכמים הינו "כדי שיפגע במזוזה מיד". אך לדעת רב הונא הינו "כי היכי דתינטריה" ופירש רש"י שתשמרהו מן המזיקים. עוד שם: "אמר רבי חנינא, בוא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם. מדת בשר ודם - מלך יושב מבפנים ועם משמרין אותו מבחוץ. מדת הקב"ה אינו כן. עבדיו יושבין מבפנים, והוא משמרן מבחוץ. שנאמר ה' שומרך ה' צלך על יד ימינך". הרא"ש בהלכות מזוזה (דף ה, ב בהלכות הרי"ף ובפסקי מזוזה לרא"ש בסימן י) מספר שרבו המהר"ם מרוטנברג, נהג לנוח קמעא בצהריים בבית מדרשו, והייתה רוח רעה מבעתתו, וכשהתקין מזוזה הפסיקה הרוח לבעת אותו. ועוד הרבה כיוצא בזה. מובא במדרש (בר"ר לה, ג) ובתלמוד ירושלמי (פאה פ"א ה"א) בביאור המשנה "ותלמוד תורה כנגד כולם" דו שיח מעניין בין ר' יהודה הנשיא לארטבנוס המלך הפרסי. זה לשון התלמוד בתרגום: רבי ברכיה ורבי חייא מכפר דחומין. אחד אמר אפילו כל העולם כולו אינו שווה לדבר אחד של תורה, ואחד אמר אפילו כל מצוותיה של תורה אינן שוות לדבר אחד מן התורה... כתוב אחד אומר 'וכל חפצים לא ישוו בה', וכתוב אחד אומר 'וכל חפציך לא ישוו בה'. חפצים - אלו אבנים טובות ומרגליות. חפציך - אלו דברי תורה... ארטבון שלח לר' הקדוש, מרגלית שערכה רב מאוד. אמר לרבי: שלח לי דבר טוב כמותה. שלח לו מזוזה. השיבו: אני שלחתי לך דבר שערכו בלתי ניתן לאמוד, ואתה שלחת לי דבר שערכו זעום?! א"ל רבי: חפציך וחפצי לא ישוו בה. ולא עוד אלא שאתה שלחת לי דבר שאני צריך לשמור אותו, ואני שלחתי לך דבר שאתה ישן והיא שומרת לך, שכתוב: 'בהתהלכך תנחה אותך'.. ב"שאילתות דרב אחאי גאון" (סימן קמ"ה) יש תוספת מעניינת: מיד נכנס שד בבתו של ארטבן, ולא היה לו אלא בת אחת, ובאו כל הרופאים ולא הועילו לה. כיון שנטל ארטבן את המזוזה, ושם לה על הפתח, מיד ברחה אותה שדה, ונטל רבינו הקדוש מרגלית לעצמו. הנה, כתוב במפורש שמזוזה מגרשת שדים!... דו שיח של חוכמה 'גרוש שדים' - ממש לא. כתוב כאן ההיפך! אם אתה חושב שיש כאן דו שיח בין סתם מלך עשיר ל'מגרש שדים' יהודי... כדאי שתלמד עוד הרבה תורה. יש כאן דו שיח של חכמה. המשנה בפאה גורסת כי "תלמוד תורה כנגד כולם". אומרים חז"ל כי כל חפצי האדם - דהיינו ממון, ואף חפצי שמים - דהיינו מצוות, אינן שוות לדבר אחד מסוד קדושת התורה. בהקשר זה מספרת הגמרא כי ארטבן שלח תשורה יקרה לרבי מהארמון הנשיאותי בפרס, וביקש דבר חשוב מנשיאות ישראל. רבי הוא אמנם אחד מגדולי העשירים בתקופתו, אך הוא ראש חכמי ישראל. הוא שולח לארטבן מזוזה, ואומר לו כי התורה ועולם הרוח הינם בראש סולם הערכים היהודי. רבי עוקץ את ארטבן בעדינות, שכפי הנראה לא השתנו כל כך פני הממלכה הפרסית, מאז אחשוורוש רודף הממון הכבוד והשמלות... הוא אומר מה שאמרו חז"ל לפני כן: 'חפציך וחפצי לא ישוו בה' - בתורה. שמא תאמר שהתורה הינה רק חוכמה מופשטת, שאין לה מה לומר לאדם בעוה"ז?! דע לך שהתורה שומרת ומדריכה את האדם בכל נבכי עוה"ז, 'בהתהלכך תנחה אותך'. גם לי כמו לך אוצרות עושר, אך התורה שלי מדריכה אותי ושומרת שאוכל להשתמש נכון בכל אוצרותיי (עי' ע"ז יא, א בגודל עושרו ועי' בכתובות קד, ב שלא נהנה מן העוה"ז אלא לצורך). הסיפור אודות השד ניכר לעניות דעתי, שהינו תוספת מאוחרת. ראשית אינו מופיע במקור במדרש ובירושלמי, ואף לא אצל בן דורו של רב אחאי - רב יהודאי גאון בספרו הלכות גדולות. גם מתוכו ניכר הדבר, שכן לשון רב אחאי, המדרש והירושלמי הינה ארמית, אך תוספת זו כתובה בעברית... פשרת ה"כסף משנה" ותפיסה מאוזנת של המצווה גם 'הכסף משנה' על הרמב"ם בהלכות מזוזה (בפרק ה) מסביר כי התפיסה הפשטנית בעניינה של מצוות מזוזה אינה נכונה! לא זו כוונת מצוות מזוזה, ולא זו פעולתה! אמת שהמזוזה שומרת, אך זה כאשר כשהיא כתקנה, בלי שמות המלאכים, כשאדם עושה את מה שהתורה אמרה לו. יותר מכך, אין לאדם להתכוון לשמור הבית אלא לקיים מצוות הקב"ה. כאשר האדם מקיים מצוות ה' ואת דברי התורה שם בפתח משכנו, הריהו מחבר עצמו עם רבש"ע וממילא הבית יהיה שמור, זה ממש כפירוש שפירש לו ה"מגיד" בפרשתנו! כיוצא בזה, אותה אשה פשוטה זכתה לכוון למה שכתוב במפורש בספר ליקוטי הלכות של ר' נתן (הלכות מזוזה הלכה ב-ג): ְהַמְּזוּזָה הִיא שְׁתֵּי פָּרָשִׁיּוֹת הַתּוֹרָה שֶׁהֵם כְּלָלִיּוּת כָּל הַתּוֹרָה, כִּי שְׁמַע וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ הֵם קַבָּלַת עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם וְקַבָּלַת עֹל מִצְוֹת... וּבִפְרָט פָּסוּק שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, שֶׁהוּא שֵׁם ה' מַמָּשׁ... וְעַל כֵּן מִצְוָה עָלֵינוּ לִקְבֹּעַ שְׁתֵּי פָּרָשִׁיּוֹת אֵלּוּ, שֶׁהֵם בְּחִינַת שֵׁם ה' אֵצֶל פֶּתַח הַבַּיִת כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה נִשְׁמָר הַבַּיִת מִן הַחִיצוֹנִים... וְזֶה בְּחִינַת פִּתְחוּ שְׁעָרִים וְיָבֹא גּוֹי צַדִּיק שֹׁמֵר אֱמֻנִים... כִּי עִקַּר הַשְּׁמִירָה שֶׁל פֶּתַח הַבַּיִת הוּא עַל יְדֵי אֱמוּנַת יִשְׂרָאֵל, שֶׁהִיא הַמְּזוּזָה, שֶׁהִיא פָּרָשִׁיּוֹת הַיִּחוּד, שֶׁזֶּה עִקַּר הַשְּׁמִירָה! במילים אחרות, כאשר האדם מחובר לרבש"ע, ומבין שיש מקור לכל המציאות, זו השמירה מן המזיקים והרוחות הרעות. אם לא כך המצב עלול להיות מגוחך. לפני זמן בא אדם הטוען שיש לו מחשבות והרהורים שאינם טובים, והתייעץ אצל מי אפשר לבדוק התפילין של ראש. אדם שביתו מלא כעסים ומריבות, רוצה לבדוק אולי צריך להחליף המזוזות. מדוע להחליף מזוזות או תפילין של ראש במקום "להחליף ראש", מידות וכיוון חשיבה?... אנשים נכנסים לביתם, ובדרך של הרגל לחיבת המצווה נותנים נשיקה למזוזה. אם אתה נכנס לביתך, בימינך מנשק את המזוזה, ובשמאלך חובק עיתון צהוב מן המין המצוי - האם אתה בטוח שסילקת את המזיקים?! אשה שאינה לבושה בצניעות, אך מכבדת את המזוזה ומנשקת אותה. היא בטוחה שבזה גירשה את המזיקים מביתה, היא גם בודקת את המזוזה פעם בשלוש שנים. אך מה עם המזיקים הנמצאים בסביבתה?! ישנה תופעה מוכרת של "ידוענים" ההולכים ל"מקובלים". אין הם נזקקים לשנות דבר באופיים במעשיהם, העיקר שקיבלו ברכה או קמיע או החליפו מזוזה... איזה תיקון הוא זה שאינו מתחיל מן האדם?! ראו עוד: לקטלוג מזוזות לטופס התעניינות
לקטלוג מזוזות לטופס התעניינות
|
כוון גלילת מזוזה לפני קיבועה במשקוף קולמוס(כלי כתיבת מזוזה) עשוי מקנה במבוק אכסדרה של עמודים אינה סדרת פתחים ולכן פטורה ממזוזה מזוזה שנפסלה בגלל אי שמירת מרחק בין המילים. להגדלה - הקלק ברכת קביעת מזוזה מזוזה בכתב אומנותי בכתב ידו של כותב המאמר דברים שנהוג לכתוב מאחורי המזוזה. סופר סת"ם בשעת כתיבת מזוזה. להגדלה הקלק מזוזה שחסרה בה אות סופית. דלתות בתוך שער מצריכים מזוזה במשקופי הפתחים בית מזוזה מנחושת עם תבליט מזוזה פסולה מעיקרה/נסה למצוא היכן,להגדלה הקלק שער ללא קורה אופקית פטור ממזוזה מזוזה שנפסלה בגלל כניסת מים, (להגדלה- הקלק)הפסול פעמיים על אותה מילה' ובשכבך' בית מזוזה מזכוכית צרובה ואות ש' עליה
|